אמנות הכשפנות השמאנית

כישוף הוא אומנות מדויקת, אוסף של כלים וטכניקות שמטרתם ליצור מציאות חדשה , בד"כ לזמן לחיים דבר חדש : מערכת יחסים, עבודה, בריאות, גשם או לגרש דבר מה מהם : אויבים, מחלות, קללות, מזל רע.

הכישוף קורא לקסם, ולכוחות הגדולים בבריאה ועל אמא אדמה, והם אלו שיוצרים את המציאות החדשה.

תיעוד על מלאכת הכשפנות קיים מאזורנו מתקופת מצריים העתיקה, מתקופות קדומות יותר בתרבויות בבל, אשור וכנען, קיים במזרח הרחוק בטיבט ובהודו ובמערב בתרבות המאיה.

ההפרדה הקיימת היום בין הגוף והרוח, וכתוצאה מזה בין הפיזי לאנרגטי לא הייתה קיימת בזמנים הקדומים. לכן, כישוף לא היה חריג, כמו גם ריפוי באנרגיה ובצמחים.המכשפים היו גם מרפאים גם כוהנים ולעיתים אף המלכים (במצריים העתיקה), הם ידעו לגרש מחלות, עין הרע, קללות ופחדים. הם ידעו לזמן ברכה, הצלחה,בריאות, זוגיות ושפע יבול.

גם כיום, למרות ציד המכשפות בימי הביניים, והאסוציאציה השלילית שיש למילה כישוף, עוסקים אנשים במאגיה וכישוף. באפריקה נהוג ומקובל להתייעץ עם מכשף ולקבל עזרה, כך גם מקומות הכפריים יותר בנפאל , בטיבט ובהודו ובמרכז אמריקה.

הכישוף הוא כוח , וניתן להשתמש בו בהרבה דרכים, בוודאי גם כאלה שייגרמו נזק, בדיוק כמו שמנתח יכול להציל חיים ולהרוג עם אותה הסכין, המכשפה יכולה להיטיב או להרע עם אותם הכוחות, ולכן כישוף אינו טוב או רע, הוא כלי עם עוצמה אדירה, ומה שקובע הוא זו שמשתמשת בו, לכן, לא כל אחד יכול ללמוד כישוף. אני למשל, מקיימת ראיון קבלה מעמיק, ומרשה לעצמי בכל תקופת ההכשרה, לבדוק האם התלמידים מתאימים לכוחות.

אני מאמינה שהכישוף נולד מתוך רצון להיטיב עם החיים, מתוך הכרות מעמיקה עם נפלאות הבריאה וחוקי הקוסמוס והרצון ליצור איתם במשותף חיים טובים יותר. כך לפני כל חורף נערך טקס להבאת גשמים, ולפני האביב טקס לפריון כדי לברך את השדות בשפע, ובקיץ טקס כדי להודות על שפע היבול שנאסף. הטקסים והכישופים המתלווים אליהם הגיעו מתוך הבנת מקומו של האדם כקטן וחלש יחסית לכוחות של היקום והרצון ליצור יחד עם כוחות אלו טוב, בריאות , שפע וכו'.

בניגוד לצורה שבה שנתפס כישוף היום, מטרתו ומטרת הטקסים לא היתה לשלוט ברוחות או בכוחות הטבע, גישה שתמיד במוקדם או במאוחר הביא לאסון (כמו בתרבויות אטלנטיס ומצריים העתיקה) , אלא לפעול ביחד בהרמוניה ליצירה של עולם טוב יותר.

כדי להציץ לתוך עולמה של השאמן העוסקת גם בכשפנות, כדאי להבין קודם כל לפי אילו עקרונות הוא או היא פועלים:

המכשף או המכשפה הם מתווכים בין הכוחות של הטבע: ארבעת היסודות, השמש, הלבנה , הכוכבים, העצים וכו' לבין בני האדם. הכוח נמצא בעצם אצל אמא אדמה, הרוחות, בכוחות הטבע, המכשפה יודעת איך לרתום אותם לעזרתה, כך שכשהיא קוראת להם הם באים ודרכה ועימה מבצעים את הכישוף.

לא כל אחד יכול להכיר את בעלי הברית של המכשפה, ואת הרוחות ולקבל גישה לכוחות הטבע, בדרך השאמן ההיכרות נעשית דרך המורים, הם המציגים את הכוחות למתלמדת בשם (לכל רוח/ישות/אנרגיה יש שם ועל כך בהמשך) ובמפגש, המפגש נעשה במסעות שאמניים שם פוגשת השאמן את הרוחות , עם הזמן מתהדק הקשר עד שהרוחות הופכות לבעלות ברית, וישתפו פעולה עם המכשפה.

בבסיסה של הגישה הזו נמצאות שתי הנחות:

האחת , שהכל קשור להכול, המכשפה לא פועלת בחלל ריק, לכן היא תגייס את כל מה שהיא יודעת ומי שהיא מכירה כדי ליצור את המציאות החדשה.

השנייה , אנחנו לא לבד, והמכשפה לעולם לא פועלת לבד, היא אינה יכולה ליצור לבד אלא תלויה בעזרת הכוחות הגדולים באמת, רק הם יכולים. השאמן יודעת לקרוא להם, יש לה את הכוח לזמן, וליצור את הטקס המתאים: לחש, אש, קמע, תערובת צמחים או טקס רב משתתפים, אולם התוצאה לעולם אינה בידיה, היא משרתת את הכוחות הגדולים ממנו, ורק הם לבסוף מחליטים מה יקרה.

הקשר לכוחות הטבע נעשה ע"י עבודה עם ארבעת היסודות: במזרח-אש, בדרום-אדמה, במערב-מים ובצפון-אויר. כל דבר במציאות על אימא אדמה מורכב מ-4 היסודות הללו, החל בגרגר חול וכלה בבני-אדם, בחלליות ובאוקיאנוס. אלו אבני הבניין היוצרות כל דבר.

כישוף הוא יצירה, כישוף הוא בריאה של מציאות חדשה, כישוף הוא בחירה של אפשרות אחת מתוך אינסוף.

כדי ליצור דבר חדש בעולם יש צורך בחומרים, 4 היסודות הם חומרי היצירה, כדי לדעת להשתמש בהם יש להכיר אותם, את זה עושה השאמן ע"י מסעות, זימון הכוחות ולמידת השמות. כאשר השאמן  מכירה את הארבעה – וככל שהיכרות זו מעמיקה יותר , כך גדל כוחה לברוא את יצירתה החדשה- יכולתה ליצור את מה שהיא מבקשת גדלה ומתעצמת, והכוחות נענים לקריאתה.

כל דבר בין אם הוא אורך שנייה ובין אם מליון שנה נע בתוך אותו רצף מחזורי של לידה ומוות, דרך ארבעת השלבים והמעגל נוצר, מעגל שהוא אינסופי, מעגל של תנועה מתמדת.

מי שיודע לעבוד עם המחזוריות הזו, מי שמכיר מכבד ורואה אותה יכול ליצור יצירה שהיא הרמונית, הכשפנות השאמנית לעולם תשאף ליצור יצירה הרמונית, כזו שנעה עם מעגל החיים ולא נגדו.

פן נוסף המבטא את היצירה ההרמונית על אמא אדמה הוא הניגודיות – העולם מורכב מניגודים, יום ולילה, שחור ולבן, אושר וכאב, סדר וכאוס גבריות ונשיות.

התנועה האינסופית של החיים קורית בזכות המשיכה והדחייה של הניגודים, בזכות הריקוד האינסופי של הזוגות, כאשר הניגודים נפגשים נברא משהו חדש שלא היה קודם, נוצרת יצירה מתוך האיחוד , זהו רגע של קסם.

הכישוף השאמני רוצה למשוך את הקסם,  אין באמת דרך ליצור קסם או לשלוט בו, אפשר רק לנסות ולגרום לו להגיע. אומנות הכשפנות השאמנית יוצרת תבנית של ניגודים  – כדי שלשם ימשך הקסם. וכשהקסם מגיע, כל דבר אפשרי, כל מציאות יכולה להיוולד.

אחת הדרכים העוצמתיות ביותר למפגש בין הניגודים, היא מפגש בין הפיזי לאנרגטי. בכל כישוף שאמני ישנו מפגש כזה והוא אשר יוצר את היש מן האין.

האנרגטי – ההתכוונות, הרצון, המחשבה , הפיזי – המעשה, המילה, הלחש, הכנת תערובת הצמחים .

כל מעשה של כישוף הוא טקס, השאמן לובשת בגד מיוחד, עונדת שרשרת המחזיקה את כוחות האבות והאמהות הקדמוניים, משתמשת בכלים רבים כדי לטהר את המקום ולזמן את האנרגיות שיעבדו עימה.

הכישוף לא מתבצע במחשבה , הכישוף לא מתבצע בכלי, הכישוף קורה כשהכל מתמזג, השיר עם הכוונה, כתישת הצמחים במכתש יחד עם מילות הלחש, הכול קורה ביחד בו זמנית, אנרגיה ומעשה מתמזגים,

יחד הם יוצרים הוויה חדשה, כמו מפגש בין זכר לנקבה – אקסטאזה !!!

האנרגטי כשלעצמו אינו מספיק ליצור מציאות פיזית, הפיזי כשלעצמו אינו מספיק כדי ליצור שינוי במציאות, רק כשהם חוברים יחד נוצרת יצירה חדשה, רק כך נולדת מציאות .

העבודה עם כוחות הטבע מתבטאת ביכולת של המכשף השאמני לדעת את החוקים של היקום, כזה הוא החוק הראשון של הכישוף :  אם רצונך במשהו כדאי שיהיה לך מעט ממנו קודם.

כישוף סימפטי, הוא אחד העקרונות המרכזיים בכישוף השאמני, משמעותו, כדי למשוך או לסלק דבר מה מן החיים נשתמש בעקרון הקוסמי שדומה מושך דומה. היקום תמיד מעניק את מה שנראה שאנו מחזיקים ורוצים.

כלומר, אם ברצוני באהבה, אמשוך אותה אליי בעזרת חפץ עוצמה המחזיק בתוכו אנרגיה של אהבה, אם ברצוני לגרש דבר מה אני אצור חפץ המחזיק את מה שאני רוצה לגרש ואשמיד אותו.

מאחר והיקום יישלח אליי את מה שכבר יש לי, טקס הכישוף תכליתו ליצור אצלי את מה שאני רוצה שיהיה לי.הרעיון העמוק יותר מאחורי החוק ה-I של הכישוף, הוא מצד אחד הדמיון הקיים בינינו לבין היקום, כלומר שכל אחד מאיתנו פועל וקיים כמו היקום, אנחנו גרסא מוקטנת של היקום ומצד שני שאין בעצם הפרדה בינינו לבין הבריאה, וכולנו אחד.

לכן כשאנו עוסקים בכישוף אנחנו משנים את המציאות 'בקטן' – בטקס – אולם למעשה מכיוון שאיננו נפרדים מהבריאה בעצם משתנה המציאות 'בגדול'.

ההבנה וההכרה שאנו איננו נפרדים אלא כולנו מחוברים זה לזו, היא הבסיס והתשתית לעבודתם של המכשפים השאמנים , מדוע?

מאחר והמכשפה רואה עצמה חלק בלתי נפרד מן הבריאה, היא לעולם לא תפעל כנגדה שהרי זה כמו לפעול כנגד עצמה. התפיסה השאמנית חוות את העולם כאחדות, הכול קשור להכול ומחובר לכל דבר. אומנות הכישוף השאמני יודעת לאחוז בחוטים ולמשוך את מה שהיא מבקשת, כדי לפעול כך יש להכיר את החוטים ולדעת כיצד המארג המופלא הזה מתקיים, המכשפה השאמנית יודעת כי היא מכירה את החוקים. כל ניסיון להתנהג אחרת ולפעול כנגד חוקי הבריאה, יגרור אחריו כאב והוא מונע אך ורק מתוך חשיבות עצמית.

המכשף יודע את כוחו ואת מקומו מול היקום, ניסיון ללכת כנגד במקום לעבוד עם, דומה לניסיון לחתור בסירה קטנה נגד הזרם , בסופה ענקית כשהגלים מגיעים ל-20 מטר והרוח נושבת במהירות היכולה לעקור עצים ממקומם , הסוף ידוע מראש …

אומרים שהבריאה נוצרה בצליל, בכל מסורות הכישוף שנתקלתי בהן עד כה , יש דגש מיוחד על השימוש במילים:

• שמות
• לחשים
הכוח של המילה הוא כמו טקס, ההתייחסות למילים היא קדושה. מילה בוראת מציאות, מילה מוציאה את הרעיון, המחשבה מן המופשט אל הנודע. למילה יש כוח ליצור מן האנרגטי לפיזי.

בכל המסורות ישנה חשיבות עצומה לשמות, קודם כל מי שיודע את השמות מחזיק כוח, לזמן ולקרוא לישות/ אנרגיה / רוח או כוח קדמון להגיע. כך בדרך השאמן השמות של בעלי ברית מסוימים הם סודיים, כך ברבים מן הכתבים המצריים לא נכתבו שמות מפורשים אלא שמות תואר או שמות דומים, כדי שהמידע לא ייפול לידיים הלא נכונות.

שנית, השם כמו מילה בורא מציאות , יוצר יש מתוך האין, סדר מן הכאוס וכך כשלעצמו יוצר הוויה.

לחשים מחזיקים את הכוח של המילים, בכל מסורת של כישוף קיימים לחשים, מילים של עוצמה שחוזרים עליהם שוב ושוב, עד שמתהווה הכישוף.

מכשפים מודעים לכוח של המילים, לכן הם שוקלים אותן בזהירות, מודעים לכוח של היצירה שנמצא בכל הברה, המורה המכובדה שלי לכישוף, השאמן רוקדת בסערות, לקחה על עצמה מתוך הבנה זו נדר של שתיקה, המילים היחידות שהיא מבטאה הן מילים של כישוף, ואכן העוצמה העוברת דרכן היא כזו המסוגלת ליצור ולהחריב.

כשחיים בעולם שבו הכול קשור להכול ואין דבר המתקיים לבדו ומנותק, הרי שלכל פעולה יש תוצאה, יש הד. ולכן לכל עשייה כשפנית, יש השלכות. ברגע שאוחזים בקורים של הבריאה ומושכים, יחד עם מה שביקש המכשף למשוך באים כל הדברים שמחוברים אליו. הכישוף לעולם לא יכול לנתק את החוטים ולהתעלם מן ההשלכות. ההכרה בכך דורשת אחריות, מחשבה וידיעה של ההשלכות האפשריות מראש.

בכשפנות השאמנית – כחלק מן התהליך, המכשפה בודקת אם היא מוכנה לשאת בהשלכות של הכישוף.

מתוך ניסיוני  בתרגול מלאכת הכשפנות, אני יודעת כי העיסוק בכישוף מביא קסם לחיים, כי העיסוק בקסם נותן לי דרך מופלאה לתעל את העוצמות שלי בדיוק לאן שאני רוצה, ומעל לכל למדתי כי לעולם איני לבד, אני לוחשת מילים עתיקות המזמנות אליי את כוחות הבריאה, אני נושמת את רטט היצירה, אני יוצרת מציאות חדשה – ביחד !

אמא אדמה אוהבת גם אותך
נגה של האדמה – צועדת בדרך השאמן, מכשירה מכשפות בדרך השאמנית.

סגור לתגובות.