לבחור בקסם

ישנן נקודות זמן בחיים שבהן הכל , פשוט הכל משתנה. החלטה אחת, פנייה אחת מהדרך, ספר, מפגש. אצלי זה קרה ביום שקמתי בבוקר וידעתי שהגיע הזמן לעזוב את העבודה.

מאז ועד היום, חיי קיבלו תפנית כזו שהכל התחיל לקרות אחרת.
ישנם כאלה שקוראים לזה מקריות, אצלי בחיים אין מקריות, יש קסם.

מישהי נגעה בי במטה הקסם שלה וכל רצון ומשאלה שלי קרו, בכל פעם בדרך מופלאה ובלתי הגיונית. ביקשתי להפליג לאיים הקריביים על גבי יאכטה, ותוך חודש מצאתי יאכטה וגם אנשים שהסכימו שאצטרף אליהם כשהסיכוי לכך עם כל מי שדיברתי היה אפסי , כשתם מסעי ביאכטה אחרי 3 חודשים (לא הגענו לקאריביים –אלא רק ליוון ) רציתי להשאר ביוון הרגשתי שהמסע שלי לא תם אבל לא ידעתי מה אני אעשה ביוון ולאן אלך, לא רציתי לטייל סתם, ואז שוב כבמטה קסם, חברים שנתקעו בארץ, הזמינו אותי לבוא ולגור בביתם על חוף אי יווני יפהפה למשך חודשיים, בדיוק כשהם חזרו שוב פגשתי מישהו – והמשכתי לחוויה הבאה שהיתה בדיוק מה שרציתי וכך הלאה…

אחרי שנה חזרתי לארץ, בזמן המסע שלי הבנתי שאני רוצה לעזור ולטפל באנשים, ידעתי שאני מחפשת הדרכה, מורה שתהיה אישה, ידעתי שאני רוצה להיות בשרות לאנשים, ידעתי שאני רוצה להתעסק לא רק במישור הפיזי אלא גם הרוחני, ידעתי שהדרך של הנשיות הקדומה קוראת לי. חשבתי שאמצא דרך ללמוד כל דבר בנפרד ואשלב אותם בעצמי, לא היה לי מושג איך.

אולם מטה הקסם המשיך לפעול ובפעם השנייה בחיי, הכל השתנה, פגשתי את מי שתהפוך להיות המורה השאמנית שלי, אבן אדומה מנוקדת, התגשמות כל חלום ופנטזיה שהיו לי לגבי מורה. באותו מפגש ידעתי שחיפושיי הגיעו לקיצם, מצאתי את כל מה שרציתי ומאוחר יותר גיליתי שמצאתי הרבה יותר ממה שאי פעם חלמת, מקריות? צירןף מקרים? לא בשבילי.

אני יודעת שנקראתי לבוא כי ביקשתי למצוא, אני יודעת שהיתה לי הזדמנות, תפסתי אותה בשתי ידיי ואני לא מניחה לה לרגע מאז.

פחות מחודש אחרי המפגש הזה הצטרפתי לדרך השאמן, לא ידעתי מה זה שאמן, בוודאי שלא היה לי מושג מה המשמעות של ללכת בדרך השאמן ומה היא ההכשרה הנדרשת, למרות שהפחידו אותי והזהירו אותי לא נרתעתי. היום אני יכולה לספר כי כל האזהרות וההפחדות לא היו סתם. דרך השאמן לקחה אותי אליה וכמו תוכנית סחיטה במכונת כביסה, התחלתי להתערבל, בקצב מהיר מאוד, המורים שלי לא חיכו ועדיין לא מחכים, בכל הזדמנות קיבלתי שיעורים, בכל רגע הייתי צריכה להיות מוכנה להשתנות, להשיל דפוסים ישנים, להסיר הרגלים, לוותר על חינוך ועקרונות, לעקור מתוכי תפישת עולם ותרבות. בכל רגע המורים שלי מציבים לי מלכודות ומעמידים מבחנים.

גם היום, שמונה שנים אחרי הקצב לא פחת, הדרישות רק עולות והדרך לפני עוד רבה. הדרך היא קשה ודורשת מאמץ בלתי פוסק כדי להפסיק להיות מי שהייתי ולהפוך להיות שאמן, עצם חלולה לאהבה של אימא אדמה, משרתת של הרמוניה ומנהיגה של קהילה.

ולמרות כל הקושי מעולם לא הייתה בי חרטה, הבחירה שלי לקחת את ההזדמנות ולדבוק בה הייתה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיי.

מה היה קורה אילולא לקחתי את ההזדמנות הזו? מה היה קורה אם מקשיבה לקול של ההגיון למשל, שאמר שמדובר בהזיה, שאי אפשר לחיות מזה, שזה לא אמיתי, שאי אפשר לעבור לגור במיתר (הישוב בו בקהילה השאמנית אליה אני משתייכת נמצאת) כי זה נורא רחוק!

מה היה קורה אם הייתי ממשיכה הלאה, מתעלמת מהקריאה הפנימית שלי ומפספסת את הזדמנות לחיי לאושר?

אבן אדומה מנוקדת, המורה האהובה שלי, לימדה אותי שהדבר הנורא ביותר הוא לחיות בחרטה, אין בזבוז נורא יותר של חיים מאשר חרטה. אני יודעת שהיא צודקת, לא רק כי למדתי במשך השנים שהיא תמיד צודקת, אלא כי נסיוני האישי לימד אותי שבכל פעם שלא נשמעתי לקול הפנימי שלי התחרטתי ובכל פעם שהלכתי על הדברים ההזויים ביותר ואלה שהייתי בטוחה שלא יצליחו או לא יתקבלו קרו לי דברים נפלאים.

בדרך השאמן, חלק מההכשרה של התלמידים היא הנחיית טקסים, בהתחלה טקסי לבנה ואחר כך טקסי שמש. אחרי כל טקס יושבים המורים והתלמידים ומדברים על הטקס, לומדים מה היה טוב ומה פחות ואיך ניתן ללמוד מזה ולשפר בפעם הבאה. טקסי הלבנה הם תמיד חדשים, אף טקס לא חוזר על עצמו, התלמידים מתבקשים להיות יצירתיים ולהביא את האנרגיה של הלבנה בדרך שלהם, בשיר, סיפור, המחזה, תלבושת ועוד. הנחיתי עשרות טקסים עד היום, בכל פעם שלקחתי את ההזדמנות ללכת עם רחשי ליבי, רחמי ודמיוני הוכרז הטקס כמוצלח, גם אם לא קרה מה שרציתי.

בשנה שעברה בהפנינג של פאצ'ה מאמא 2, הייתה תחזית ליום גשום במיוחד, ככל שהאירוע התקרב כך התחזיות התגבשו, בעלי דוכנים בשוק, מנחים וכמובן אורחים התקשרו מודאגים לברר אם האירוע יתקיים. לכולם ענינו אותה תשובה, יש לנו אמא שאוהבת אותנו ויהיה בסדר. ביום האירוע דווח על גשם זלעפות מהצפון ועד הנגב, רק באזור קטן בתוך קיבוץ חורשים היה יבש, לא ירד גשם. אנשים התחילו לזרום לאירוע וסיפרו על גשם כבד שירד בצפון, במרכז, ובדרום. ואצלנו בפאצ'ה מאמא יבש. כך לאורך כל היום, עשרות מטרים מאיתנו בתוך הקיבוץ ירד ברד, ובשטח ההפנינג, יבש. הגיוני ? ממש לא, מקרי? לגמרי לא, קסם? בהחלט!

אנו חיים היום בתקופה שהיא מכרעת לאנושות, 2012 היא שנה של שינוי ומהפך, הזדמנויות שנפתחות אלינו השנה לא יחזרו, החלטות שניקח השנה ייעצבו את העתיד שלנו בצורה הרבה יותר משמעותית מאי פעם. מלמדים אותנו שצריך מזל, שאם נחכה זה יגיע, שאם הדברים לא קרו זה כי "זה לא אמור לקרות". אני מציעה שהשנה נפסיק להאמין במקריות ונתחיל להאמין בקסם, נפתח את עצמנו להזדמנויות שסביבנו ונלך על הדברים ההזויים ביותר שמרגשים אותנו.

קסם זורם בבריאה כמו הדם שבגופנו, והוא מזין את החיים, קסם נמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו מחכה לפעול, מחכה להראות עצמו מחכה להציף את חיינו בהזדמנויות לאושר. בקסם אין טיפה של הגיון.

לא צריך לעשות דבר כדי להפעיל אותו, רק להסכים שקסם קיים ושחיינו יכולים להיות מלאים בו. בואו נפסיק לזלזל בו ולקרוא לדברים המופלאים מקריות, ואז קסם ייכנס לחיינו ופתאום, כל מיני דברים בלתי הגיוניים יקרו, ודברים קשים יסתדרו בקלות ודברים שלא חלמנו שאפשר יתגשמו בין רגע.

זה יכול לקרות, לי זה קרה ועדיין קורה כשהסכמתי להקשיב לקולות הבלתי הגיוניים שבתוכי ולקפוץ אל המים, מאז קסם קורה בחיי על בסיס קבוע, ויש לי עוד המון סיפורים, החל מאיך פגשתי את בן זוגי וכלה בביקורים במעמ , שכולם בלתי הגיוניים לחלוטין.

אני מזמינה אתכם להכניס קסם לחיים, לזרוק את המקריות, ולאחוז בכל הזדמנות שמגיעה ומרגשת אתכם במיוחד אם היא לא הגיונית לחלוטין!

סגור לתגובות.