להיות שמאן היום

היא אחזה בתוף העור העגול, ולצליליו החלה לרקוד מסביב לאש הבוערת, מילים בשפה עתיקה נלחשו מתוכה לתוכה , מציאות, קסם, כישוף. בבת אחת היא עצרה הניפה ידיה לשמיים וקראה קריאה מבקשת, מתחננת, אוהבת, הקהל מסביב נשם בשקט, בדריכות מצפה לרגע הקסם הבא…

כשאנחנו חושבים על שאמן, אנחנו רואים בעיני רוחנו, איש או אישה שונים למראה, עטויים עורות ונוצות, מבצעים טקסים עתיקים של ריפוי, בעלי עוצמות ותקשורת עם כוחות הטבע ואמא אדמה. אנשים החיים בשבט, קרוב לאדמה ולטבע, עסוקים בפעילות מיסטית ופיזית למען הקהילה אותה הם מנהיגים.

איך לוקחים הוויה ותפקיד של שאמן ויוצרים אותו בתוך המאה ה-21, בבית עשוי מבטון, עם טלפון ואינטרנט, עם צורך בפרנסה, עם ילדים ובן-זוג? איך משלבים דרך כל כךעתיקה שכולה הרמוניה עם האדמה בחיים מודרניים שכל כך רחוקים מאמא אדמה ומהטבע?

דרך השאמן היא עתיקה, מאוד עתיקה, אחד הכוחות שאפשרו לה לחיות כל כך הרבה זמן, הוא שדרך השאמן אינה דת, היא אינה כפופה לחוקים ומצוות שהגו בני אדם, ולכן היא כל הזמן משתנה ומולידה עצמה מחדש, מתפתחת וגדלה כמו עץ עם שורשים מאוד עמוקים. היא אף פעם לא נעצרת, שורשיה יונקים מהאהבה של אמא אדמה ופירותיה ניתנים לילדיה.

בחורף היא ערומה ובאביב מצמיחה עלים חדשים, בקיץ נותנת פירותיה ובסתיו משירה את עליה הצהובים.

אני בחרתי להיות שאמן, בדומה לזמנים עברו, מצאתי מורה שהסכימה ללמד אותי והתחלתי את ההכשרה בדרך שלוקחת שנים רבות מאוד. עד כאן כמו בעבר כך בהווה.

בזמנים קדומים תלמידי השאמן היו עוזבים את ביתם ומשפחתם ועוברים לגור עם השאמן עד שהיו הופכים לשאמן – תהליך שלקח עשרות שנים או עד שהיו עוזבים מחוסר התאמה. השאמן היה דואג ללמד ולהפעיל אותם כל הזמן, הם היו מצטרפים לטיפולים, למפגשים עם האנשים, מבצעים שליחויות, מנקים את הבית ומבצעים את כל דרישות השאמן, ותוך כדי ההתחככות האינטנסיבית הזו עם השאמן למדו גישה שאמנית, דיבור נכון, התנהלות מכובדת, מנהיגות ושירות לקהילה.

כיום אין אפשרות ללמוד כך. אני נפגשת עם מוריי לשיעור אחד בשבוע, אני גרה בבית שלי עם משפחתי, מבצעת את מטלות היום יום של גידול ילדים, בישול, פרנסה, כספים, כביסה . לא גדלתי בכפר עם שאמן כדי לדעת מה זה אומר להיות שאמן, ורוב האנשים שאני פוגשת לא מכירים את המילה שאמן, ולכן גם לאו דווקא רוצים אחד כזה, מה שכמובן היה שונה לגמרי בזמנים קדומים, שם ידע כל איש ואישה שהשגשוג והטוב שמגיע לשבט שלהם קשור ישירות בעבודת השאמן.

שאמן הולך בין העולמות, בין העולם הפיזי והאנרגטי, בין עולם של אנשים לעולם של רוחות, בין אור לצל. בעולם שלנו אני מרגישה שהשאמן הולך בין העולם הקדום לעולם המודרני.

המשימה שלי היום, היא למשוך השראה מתוך עולם קדום אל העולם אליו נולדתי. אינני חושבת שנחזור לחיות בבקתות קש או עץ, נוותר על חשמל ואינטרנט, ונתחיל ללכת ברגל במקום להשתמש במכוניות. אני כן מאמינה שאפשר לקבל השראה מהעולם שבו הייתה שאמן, שאנשים חיו בהרמוניה ואת חייהם ניהלה אהבה ולא פחד, ושניתן ליצור כאן חיים שמושתתים על ערכים חדשים.

החוכמה והעוצמה האדירה של דרך השאמן גלומה ביכולת שלה כל הזמן להשתנות, כמו עץ שגדל, כמו עונות השנה שמתחלפות, כך דרך השאמן אינה מחויבת לצורה. היא מחויבת למהות.

לדוגמא: טקסים הם חלק מהמהות של דרך השאמן, דרך להיות עם אמא אדמה בהרמוניה בשינוייה העונתיים, ברור שהדרך השאמנית תעדיף לחגוג טקסים בחוץ, בטבע, כדי לחוות כמה שיותר את הקרבה לאמא אדמה.

עכשיו, תנסו לעשות טקס בחוץ בלילה, ביער, לא במרכז הארץ, בחורף כשיורד גשם וקר ולהביא מספר מכובד של אנשים – הסיכויים אפסיים. אנשים לא מוכנים לצאת החוצה כשקר ורטוב. זו התרבות המודרנית. ובאמת בהתחלה חגגנו בתוך הבית, כי מה שחשוב זו המהות – לקיים את הטקס. אחרי מספר שנים התחלנו לקיים טקסי חורף במערה. השנה כבר קיימנו מספר טקסים בחורף בחוץ. אילולא היינו מתחילים בבית, לא היינו מצליחים להביא את האנשים החוצה.

לשלב בין חיים בדרך שאמנית לחיים מודרניים מחייבים יצירתיות לא מועטה, במיוחד כשאת אמא לילדים

איך מסבירים לילד שאמא שלו מכשפה?

איך מספרים בגן שאתמול בלילה הלכנו לישון מאוחר כי חגגנו את הלבנה המלאה?

איך מסבירים לגננת מה עושים אבא ואמא?

ואיך מנחים טקס מול עשרות אנשים כשהתינוק שלך צורח ברקע?

לשאמנים בעידנים הקדומים לא היו שאלות כאלה להתמודד איתן. לא שחייהם היו קלים יותר, אבל תשובות לשאלות הללו הם לא השאירו לנו. שאמנים נשים – ורוב השאמנים היו נשים – שהיו להן ילדים, קיבלו עזרה מהזקנות בקהילה, ומהתלמידות שלהן, העשייה השאמנית הייתה שזורה בחיי הקהילה וכל הקהילה תמכה בשאמן ובתלמידיה כי הם ידעו שאלה דואגים לבריאות הקהילה.

הם לא היו צריכים להתחבט בשאלות, מה מלמדים את ילדיי בגן ובבית-הספר וכמה זה רחוק מהאמונות שלי, הזקנות סיפרו לילדים סיפורים שאמניים שלימדו איך לחיות. אני מניחה שהם גם לא דאגו שהילדים שלהן לא יקבלו מסטיקים או מרשמלו שכולו סוכר וצבעי מאכל ביום הולדת של חבר.

כשהצטרפתי לדרך השאמן, לא היה מקובל שאמא לילדים קטנים, יכולה להיות תלמידה בדרך השאמן. הדרך דורשת זמן, אנרגיה והתמסרות מוחלטת שאף אחד לא הצליח לראות כיצד אפשר להיות אמא ותלמידה בדרך השאמן בו זמנית. בכל זאת בחרתי ונבחרתי להיות אמא, ודרך השאמן התאימה את עצמה לכך. קיבלתי עזרה רבה אחרי הלידה, הגעתי עם התינוקות לשיעורים ולכל מקום, חלק מן המטלות של דרך השאמן הוסרו ממני לתקופה קצרה. דרך השאמן היא מהות ולא צורה ולכן מוריי מצאו את הדרך היצירתית לעזור לי להמשיך ללמוד ולהשאר בדרך, אני בטוחה שהפתרונות שמצאנו לא היו מקובלים בעבר, ויחד עם זאת נפתחה דרך לנשים הבוחרות באימהות ללמוד בדרך השאמן.

לפני אלפי שנים, השאמן ותלמידיה הסתובבו לבושים בבגדי הטקס שלהם ועם מקל דיבור כל הזמן. אנחנו לא עושים את זה, זה לא מתאים לחיים כאן היום, ואת בגדי הטקס אנו שומרים לטקסים.

להביא את חכמת דרך השאמן והעולם הקדום לתוך החיים היום, לא אומר להביא את הצורה. החכמה של דרך השאמן היא במהות שלה. להביא את האהבה של אמא אדמה לילדיה, ליצור הרמוניה ולשרת קהילה.

בעשייה שלנו אנחנו מתרכזים במהות, ולכן אנחנו עושים הרצאות, ומקיימים סדנאות, מנחים טקסים שאמניים ומטפלים באנשים.

אנחנו אוהבים את אמא אדמה ויודעים שהיא אוהבת אותנו ולכן אנחנו שמים לב שלמרות שאנו נוסעים ברכב, נשתדל תמיד לנסוע ביחד כדי לחסוך רכבים וזיהום, נמחזר ולא נצרוך מה שלא צריך, נקפיד לאכול אוכל בריא, אורגני וכזה שמיטיב עם האדמה, החיות והאנשים.

אני מספרת לילדיי לפני השינה סיפורים שאמניים, ושרה להם שירים בשפה עתיקה שמספרים על הקסם שבבריאה. אני לוקחת אותם לטקסים ומלמדת על הכוחות שיוצרים את עולמנו ועל אמא אדמה שתמיד אוהבת אותם, והם מספרים את הסיפורים הלאה. אצלנו בבית יודעים שיש דבר כזה דרקונים ופיות, ושיש עולמות נסתרים שגלויים לילדים ואת זה הם לוקחים איתם.

להיות שאמן במאה ה-21, מצריך הרבה יצירתיות, ודרך השאמן תמיד הייתה ותישאר יצירתית. מי שבוחר לאמץ לחייו דרך חיים שאמנית וזה יכול להיות כל אחד, לא רק מי שרוצה להיות שאמן, יכול לקחת מן החוכמה העתיקה אל חייו. לדעת שיש הרבה מאוד דרכים להביא את היופי, החוכמה והאהבה של אמא אדמה לעולם. המהות תמיד תישאר והדרך היא האפשרות שלנו להיות יצירתיים וליצור עוד ועוד צורות שבהם המהות שאנו רוצים לחיות מתגלמות.

אצלנו בקהילה המתהווה, אנשים מוצאים המון דרכים לעשות בדיוק את זה:

טרה ודוב יוצרים יום שכולו מוקדש לאמא אדמה – פאצ'ה מאמא.
רוהן עושה הרצאות וסדנאות בתחום האקולוגיה והסביבה.
מעיין מספרת סיפורים מהעולם הקדום לילדים.
אומה מלמדת ילדים בגן על הקולות הפנימיים שלנו.
אלה מכשירה נשים להיות קשובות לרצון הפנימי.
פיילם יוצר יצירות של יופי הנושאות אנרגיה וחיבורים לעולמות אחרים.
כוכב מלמדת ריפוי בקורי אור.
ועוד רבים אחרים מוצאים דרכים יצירתיות לשאת את המהות של דרך השאמן הלאה לעולם.

לאלה הרוצים להביא חלום או מהות וליצור בעולמנו דבר חדש, אני מציעה לאמץ את התפישה השאמנית: לחשוב מה חשוב לנו, ללבוש את גלימת הנוצות ולהסתובב עם איפור טקסי ברחובות? או לחשוב איך אני יכולה להביא את האהבה של אמא אדמה לאנשים, איך אני היום בעולמנו, יכולה להשתמש בכלים הנפלאים שיש לי, שלא היו פעם , כמו אינטרנט, טלפון ומכונית כדי ליצור כאן סיפור חדש.

אולי הסיפור הוא על דרקונים ופיות, אולי על אבנים עתיקות שמדברות מסרים, אולי על אוויר נקי ואולי על חינוך ילדים. אפשר לתת ליצירתיות להיות! לדבוק במהות ולא בצורה וליצור בעולם סיפור חדש, את זה כל אחד וכל אחת יכולים.

בואו לספר סיפור חדש ולקבל השראה.

אמא אדמה אוהבת גם אותך.

נגה של הלב – שאמן. בעזרת החכמה הנפלאה הקיימת זה עידנים, ומתוך ניסיון חיים, מדריכה אנשים לצעוד לעבר הייעוד שלהם, ומעניקה להם כלים ליצור את השינוי ולעבור את המכשולים, כדי לחיות חיים של סיפוק והגשמה. מרפאה, בשיטות שאמניות מסורתיות; יועצת בעזרת חכמתה של אימא אדמה; מנחה סדנאות ומורה לריפוי וכישוף. מללמדת כיצד להשתמש בידע הקדום כדי לפתוח דרך חדשה לחיים מאושרים ולשגשוג.

סגור לתגובות.